כשהייתי ילדה
כתבתי שיר על פרפר יפהפה שעקב אחריי
והנה המוטיב הזה
שוב חוזר
אחרי שנים
;
החזקתי ייצור עדין
על כף היד שלי
פרפר יפה וצבעוני
בכל צבעי הקשת הוא היה
ורגע אחר כך
רגע אחר כך
הוא כבר לא היה שם
נעלם
נעלם מזווית העין
נעלם כלא היה
זה היה מלחיץ מאד פתאום
לאבד את הפרפר
שכולם כולל אני וכל האנשים סביבי
ראו אותו
הפרפר הזה היה אמיץ
ומעניין, סיקרן את כולם כולל את עצמי
לא ידע קץ לעניין בחיים
הוא היה יצירתי
ועצמאי
והוא היה מאד מפוכח, לא עיוור
ולא חירש
הוא לא פחד לראות
בעצם טעיתי
הוא כן פחד
אבל הוא העדיף להיות אמיץ
להקריב את הנוחיות שלו
הוא היה תמיד ערני,
הוא בקושי רצה לישון
כי היתה לו כל כך הרבה אנרגיה מזה שהרגיש מסופק ממה שהוא עושה
הוא רצה להיות קיים, כל הזמן,
הוא רצה רק
להיות.
לא יותר,
לא פחות,
פשוט להיות קיים
הערצתי את הפרפר הזה,
זה היה מפחיד מאד ש
כבר לא נראה
לא אראה
יותר
את הפרפר
שהיה לי עד לפני רגע על כף היד
וברגע אחד הוא חמק.
אחרי כמה ימים הפרפר חזר
היופי חזר
הוא עקב אחריי
בהתחלה סירבתי לו
לא נתתי לעצמי לראות שהוא יכול לשבת לי שוב על כף היד
זה היה פרפר תעתועים
ישב לי על כף היד לתקופה
אז נעלם
ולא האמנתי שהוא יכול
יכול ככה פתאום להופיע שוב
האפרוריות הלא-צבעונית אכלה אותי
האפאתיה
הלחץ שאני אהיה יפה
שלא אזהה את עצמי
הללו נגסו בכל פרפר שהעז להתקרב אליי
להתיישב לי על כף היד או אפילו שעשה מאמצים להתקרב…
אבל אז
אז החלטתי שאני משחררת את המחשבה שהפרפר לא יכול להופיע
שחררתי את האפרוריות שבה דבקתי
שחררתי את הלחץ לדבוק במחשבות המוכרות ההרסניות
שחררתי את המחשבה שהפרפר הזה לא יופיע יותר לעולם,
שחררתי את האפרוריות
ואת המחשבות המדכאות
את המחשבות המשעממות
המסרסות
המוכרות
ושלחתי קריאה לפרפר שיבוא אליי
אין פה רומנטיקה יפהפיה ופסיבית, לא הייתי כמו הנסיכה
מהאגדות,
שלפתע כשהשחר מפציע, הנסיך על הסוס מגיע אליה
או הנסיך על הפרפר
לא הייתי צריכה לחכות לשום דבר
אני זימנתי את הפרפר הזה,
והוא הגיע, ישר באותו רגע שקראתי לו
מרגש וכמעט בלתי יאומן להגיד
שהפרפר הזה
הוא
אני
כשהייתי ילדה כתבתי שיר
על פרפר
עכשיו אני יודעת
שהפרפר הזה
כל הזמן הזה היה
אז
והוא
עדיין
אני
מסע לעד 