טקסט מדהים ומעורר השראה שתרגמתי מאנגלית – מחשבות של ילדה בת 14 שגדלה בחינוך חופשי

מחשבות על "חינוך לאין-שיעור" שכתבתי בגיל 14 (צ'ס, פלורידה, מתוך הספר The Unschooling Handbook)

חינוך לאין-שיעור… בשבילי זה מעלה פריזמות, פרדוקסים וטיילנות חסרת-גבולות. זמן שמושקע בצורה מעולה וחופש. ה"אין-שיעור" בחיים.

האם אי-פעם עמדת ליד החלון והבטת במשהו שקורה בצד השני? האם אי-פעם חשבת שזה נראה מזמין וכיפי? ועדיין ידעת שאת לא יכולה להכנס. את לא יכולה להכנס לצד האחר.

זהו בית ספר. מקום בו פיך סתום ואפשר רק לראות את העולם מבעד לחלון חשוך, מסובב, מעוות וערפילי. ועולמך, חייך, כלוא בתוך ארבעה קירות, במקום קר בצורה נואשת. ואת מתפללת לצאת משם.

כשהיית קטנה, יכול להיות שחלמת להיות עם פיות ומכשפות, או עם שדונים ולמצוא זהב בקצה הקשת בענן. והאמנת שזה אפשרי לרקוד ולשיר איתם – פשוט אף פעם לא היית במקום ובזמן הנכונים.        יכול להיות שכן היית, יכול להיות שהיית ברת-מזל וכן זכית לרקוד ולשיר, וכן זכית לטעום מהחיים הללו.

אבל עכשיו את בכל זאת מנסה להסתכל, נואשות, החוצה מהחלון המסובב, להסתכל על מה שקורה בעולם שבחוץ. אולי יום אחד תחליטי ללכת בדרך חדשה, ואולי לא איבדת עדיין את כל הסקרנות שלך לגבי העולם. את מכוונת לדרך הנבחרת, מסדרון אחר, אור בקצה המנהרה, דרך החוצה. אבל המסע שם הוא לא קל. האדמה הזאת יכולה להביא פירות רבים ובשלים לקטיף, אבל להגיע לשם זה לא פשוט. את מגלה, שבניגוד לזמן שבו היית בעולם המוגבל, התחום, כאן זה יהיה מסע, והמסע הוא שמשנה, פחות המטרה שבסוף הדרך. לפני כן, פשוט הלכת ממקום אחד לאחר מבלי לחשוב באמת לאן את הולכת או מדוע. היה קל יותר לא לחשוב וללכת אחרי אחרים.

אולם, בחרת בדרך החדשה הזאת, ולמרות שההתחלה קשה, זה הולך ומשתפר, ואת יודעת בתוך-תוכך, שהמחר צופן משהו טוב יותר מהיום. התחלת לצעוד בדרך שתקח אותך לאין-סוף אפשרויות, ומי יודע היכן תסיימי?

במהלך הטיול את פוגשת אין-ספור אנשים – חלקם, כמוך, חופשיים, וחלקם עדיין עומדים מאחורי אותה הזכוכית הבלתי-נראית. כי זה כל מה שהיה אותו חלון מסתובב ומעוות; זה לא באמת היה קיים.

רק נאמר לך שזה שם. האמנת שזה היה ומעולם לא שאלת אם יש משהו אחר. ולך, האנשים שעומדים בקופסאות הבלתי-נראות, מאחורי החלונות הבלתי-נראית, הבלתי-קיימים, האנשים האלו נראים לך מטופשים לחלוטין.

ועדיין, את זוכרת, כמה קל להאמין, איך זה היה לא ממש מזמן שאתה בעצמך היית ממש כמוהם, ואת מרגישה צער על כך שהם לא מצאו את האור.

אך את בחרת בדרך מוצלחת יותר, דרך הקטיף. למרות שזאת לא תמיד תהיה הדרך הקלה והחלקה ביותר, זאת הדרך שאת בחרת; אף אחד אחר לא בחר אותה עבורך. מולך שוכבות אינספור גבעות, עיקולים ופניות בדרך, פרדוקסים ואפשרויות.

את אחת מאלה שנקראים "unschoolers" ואת חופשייה!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s