האפאתיה מנסה למשוך אותי
האפאתיה מנסה להשתלט
להוריד אותי למטה
לא לתת לי להרגיש
רק לא להקשיב לעצמי
כדי שלא אתעמת עם אחרים
כדי שלא יכו אותי
כדי שלא יגרמו לי לסבול
אבל את כבר לא ילדה קטנה,
אומר איזשהו קול בראש שלי
קול שמפחיד להקשיב לו,
וכל זמן שאת נשארת תקועה בתוך האפאתיה
את נשארת אותה ילדה קטנה
אז אני אנסה שוב להרגיש
כל מה שקורה בתוכי
כל מה שקורה סביבי
ולפעול בנאמנות למה שאני מרגישה
יש אנשים שחזרו מהעולם הזה, מהעולם שבו מרגישים
הם דיווחו שזה עולם מכאיב ומרגש במיוחד, בו-זמנית
הם דיווחו שזה עולם מכאיב ומענג
אני לא זוכרת מתי הייתי שם
אבל אני מרגישה שמה שאני חיה כרגע אלה לא חיים
אז אני אקח את הסיכון
של להגיד לאפאתיה יפה ביי ביי, להתראות
ולהתחיל לפחד
ולאבד את כל מה שהכרתי עד עכשיו,
ללכת בדרך שאני כלל לא זוכרת אם אי-פעם צעדתי בה,
אולי בתור תינוקת
לפני שהיא נפגעה…
ביי ילדה פגועה
מי?
אז מי אני אהפוך להיות,
בעצם?
מי אני כרגע, בכל רגע נתון,
שבו אני בוחרת לחיות את החיים שלי כהרפתקה בלתי-מתפשרת
כהפתעה מתמדת?
מסע לעד 