אני עכשיו

אני לא ההיא שהייתי אז
כי אני בוחרת להיות אחרת
אני לא מי שהייתי
שם
שם
אשם
אשם
מופיע אשם
שפגעתי בעצמי
שלא שמרתי על עצמי
אבל
במקום להתבייש במי שהייתי אז
אני פשוט מבינה
אני בוחרת להיות עכשיו
אני כבר לא אותה אחת

מים

את המים ירוקנו מכל תוכן
יתפילו
אחר כך יוסיפו כימיקלים
ייקרו את המחיר
ויעטפו באריזה צבעונית ויפה
ובבקבוקים אסתטיים
באישור משרד הבריאות
המציאות
כל עוד מסכימים לה

יש לפרסם ולנתק את קשרי ההון שלטון שבתוך מערכת הבריאות – ולא להפריט אותה

המאמר מבוסס על הכתבה שהתפרסמה ב"הארץ" "שיטת ברבש": http://www.haaretz.co.il/magazine/.premium-1.2328735

גבי ברבש, שמנהל את איכילוב, בית החולים המרכזי בישראל כבר 22 שנים, ונחשב אולי לאדם החזק במערכת הבריאות, מגן על הפילוסופיה שעומדת מאחורי קשרי ההון־שלטון־בריאות.

הטענות מצדו, הן שבית החולים לא היה נראה ומתפקד בצורה מרשימה כמו שהוא מתפקד היום.

אלא שמדינה עם רשתות חברתיות חזקות היתה דואגת למימון ראוי לפיתוח בתי החולים, כזה שלא יאלץ את מנהליהם לחזר אחר הפתחים של אילי הון, שמבקשים באמצעות התרומות להנציח את שמם, לשלוט בשיח על בריאות, ליצור לעצמם יחסי ציבור מיטיבים או להבטיח לעצמם טיפול רפואי מועדף.

מה זה אומר כשיש שחיתות ומי שלכאורה אמור להיות נציג בריאות הציבור עובד אצל עסקנים שיוצרים זיהום ומחלות? מה זה אומר מעבר לשחיתות הישירה והברורה ש"מסדרת" לטייקון חיים קלים בצורת פרוטקציות בבית החולים?

בפעם הבאה שתהיו בבית חולים, תסתכלו מסביב…

מה זה אומר, לגבי הצבתן של אנטנות סלולריות בתוך בית החולים?

מה זה אומר, לגבי מכונות עם ממתקים ומשקאות קלים, בתוך בית החולים?

מה זה אומר, לגבי חנויות מזון בקניון הסמוך לבית החולים?

מה זה אומר, לגבי המזון שיקבלו המאושפזים בעת שהייתם?

ואולי הכי חשוב, מה זה אומר לגבי הסברה ומניעת המחלות?

לגבי קידום תחבורה ציבורית במקום תחבורה פרטית מזהמת?

לגבי הפסקת הזיהום של המפעלים של אותם טייקונים?

לגבי עידוד הציבור, ובפרט ציבור החולים, לאכול מזון טבעי ובריא במקום מזונות מעובדים מהחי, מה שמגובה בהמון מחקרים מהאוניברסיטאות המובילות בעולם? מה זה אומר לגבי הפסקת הכנסת רעלים למי השתייה?

אותם טייקונים לא רק מרוויחים ישירות מזה שיש להם פרוטקציות ותנאים טובים יותר בבתי החולים.

הם מרוויחים יחסי ציבור, מציגים עצמם כתורמים טובים ואהודים, והם מרוויחים מזה המון כסף – שליטה בשיח על בריאות הציבור והשתקת גורמי המחלות.

בעבר כיהן ברבש, במקביל לעבודתו כמנכ"ל בבית החולים איכילוב, כנציג של יצחק תשובה בקרן הון סיכון.

את סמי עופר הסיע בכסא גלגלים באיכילוב במו-ידיו וגם הגן עליו בהקשר לקשריו המסחריים עם איראן שיצרו שיח ציבורי בארץ

גם איל ההון אילן בן דב תרם לבית החולים, וברבש הוא חבר בעמותה שהקים בן דב (“דרך הלוטוס" – עמותה שמימנה טיפולי שיניים לילדים, בעיקר מכספי החברות הציבוריות של

בן דב). ברבש גם נמנה בין מעט המוזמנים לברית המילה של בנו של הטייקון.

ברבש משמש כבר שנים יועץ רפואי של חברת קוקה קולה שבשליטת ורטהיים, וכמו כן נכח בחגיגת 40 שנות עשייה עסקית של ורטהיים.

בחלק מהמקרים אותם טייקונים גם מתחככים זה בזה בעמותת הידידים של בית החולים.

"משפחת אריסון וסמי עופר ומיליונרים רבים נוספים שאושפזו קיבלו טיפול אקסטרה־אקסטרה VIP", מספר אדם הבקי בנעשה באיכילוב. "קבלת החולים של אצולת ההון היא בדרך כלל בלשכת המנכ"ל", מאשר בכיר אחר.

איכילוב שילמה את המשכורת של הרופא בזמן שהוא התלווה אליו כשאריסון שהה בחו"ל?

"איזו שאלה? אני שלחתי צוותים להוציא את אריסון ממקומות שונים בעולם, כשהוא נתקע מבחינה בריאותית, שלחנו צוות עם אנשי החייאה ודברים כאלה, להביא אותו חזרה לארץ. איזו שאלה? בוודאי".

אריסון, עופר וורטהיים אינם היחידים שזוכים לטיפול אקסקלוסיבי במסלול האח"מים באיכילוב. יצחק תשובה תרם אמנם סכומים קטנים יחסית לאיכילוב, אולם כשבן משפחה שלו נקלע למצוקה רפואית, ברבש היה שם כדי לנצח על התזמורת ולדאוג לטיפול מיטבי ואינטנסיבי. ברשת מקבלי השירות המועדף באיכילוב נמצאים, חוץ מאנשי הכסף הגדול, מקושרים נוספים, בהם גם עיתונאים רבים. "תל אביב זה המקום שרוב האנשים האלה (הון־שלטון־עיתון) חיים בו", מספר בכיר באיכילוב. "הם יתקשרו לברבש או למישהו שמכיר אותו והוא יסדר להם טיפול VIP. יש אנשים שעובדים קשה והולכים לפרקטיקה הפרטית, ויש אנשים שקשורים ברשת, שתמיד משתמשים בקשרים כדרך שלהם להשיג רפואה טובה. גם חברי כנסת ושופטים, אנשי עסקים, מנכ"לים של חברות ביטוח, עיתונאים ופוליטיקאים".

רפואה V.I.P, מספר ברבש, זה בחירת רופא וחדר פרטי ורעש וצלצולים – בדיקות מהירות ויעילות, הכל מתוקתק, יחס אישי.

אישיות מפורסמת אחת סיפרה לנו איך העסק עובד: "הגעתי לפני כמה שנים לאשפוז באיכילוב. פתאום שמתי לב שיש סביבי תשומת לב עודפת של הצוות. העבירו אותי לחדר פרטי. בבוקר זכיתי לביקור אישי של ברבש. שאלתי אותו איך הוא ידע שאני נמצא שם והבנתי שזה נוהל כזה ששמור לאח"מים". באיכילוב לא מכחישים כי קיים נוהל שבו ברבש עצמו מיודע אישית על הגעתו של כל אח"מ או ידוען לחדר המיון.

איווט ליברמן בא לפה עם אמא שלו, אושפזה במחלקה פנימית, שכבה 24 שעות במסדרון עד שהתפנה מקום בחדר, הוא לא צייץ מילה. אמרתי לו: 'איווט, אני מצטער, אני אף פעם לא מוציא בן אדם מחדר'. הוא לא ביקש, אבל אני התנצלתי לפני כן.

באביב 2008 נוחי דנקנר היה הטייקון הכי חזק בישראל. בחודש מרץ באותה השנה החליטה עיריית מעלות להעניק לו אות יקיר כבוד של העיר. דנקנר הצפין באותו יום חגיגי למלון אחוזת אסיינדה במעלות לארוחת ערב חגיגית ומצומצמת לכבודו, בה נכחו זה לצד זה החזקים והמקושרים: הנשיא שמעון פרס, מו"ל "ידיעות אחרונות" נוני מוזס, בעל השליטה בהכשרת היישוב ו"מעריב" עופר נמרודי ופרופ' ברבש.

בין מנכ"ל בית החולים לבין דנקנר נוצרו, בשנות הפיכתו של דנקנר לאיש המשפיע במשק הישראלי, קשרים מצוינים. דנקנר נמנה עם חברי ועד עמותת הידידים של בית החולים איכילוב, הגוף שאחראי על גיוס התרומות. מנכ"ל עמותת הידידים רונית בלום מונתה לחברה בדירקטוריון איי.די.בי פיתוח, כשזו עוד היתה בשליטת הטייקון שקרס. דנקנר תרם מכספו האישי לעמותת הידידים של איכילוב סכומים נאים (2 מיליון שקל ב-2006 למשל), אולם כהרגלו בעיקר שינע כספים מהחברות הציבוריות לטובת בית החולים. בשנת 2010, למשל, תרמה חברת כור (לחברה מגוון מוצרים גנריים הכולל קוטלי עשבים, קוטלי חרקים וקוטלי פטריות. החברה מנצלת את הידע והיכולות שלה בתחומי הכימיה והתעשייה כדי לפתח מוצרים נוספים כגון מעכבי צמיחה, מוצרי ארומה, תוספי מזון ועוד – כלומר קיים כאן אינטרס לא לשתף את הציבור בכך שמזון אורגני הוא בריא יותר, ומזון מהחי הוא מזיק – כי תעשיית המזון מהחי תלוייה באופן מובהק בתעשיות הכימיקלים ששמים במזון החיות).

שהיתה אז בשליטתו, כ-5 מיליון שקל לבית החולים.

ברבש כיהן כדירקטור בכלל תעשיות ביוטכנולוגיה כשזו היתה בשליטת דנקנר וכיועץ וכדירקטור בחברת אלרון מקבוצת IDB. אלרון, בה הוא משמש כדירקטור עד היום, הודיע ב-2007 לבורסה כי "פרופ' ברבש יעניק ייעוץ בתחום מדעי החיים ופיתוח רפואי. ברבש יקבל דמי ייעוץ חודשיים בסך 5,000 דולר".

60 אלף הדולר הללו בשנה מצטרפים לתשלומים בגין כהונתו כדירקטור, ומצטברים לתגמול של מאות אלפי שקלים בשנה. אבל בכך לא די: ברבש כיהן גם כיו"ר החברה הבת של אלרון, 3.די.וי. ב-2009 הוא גם זכה לבונוס שנתי של 600 אלף שקל עבור מה שהוגדר כתרומתו לחברת 3.די.וי. זאת למרות שהחברה – במאזן כולל על פני שנים – נחשבה לחברה מפסידה.

"הקשר שלי עם קוקה קולה מתחיל עוד כשהייתי רופא מתמחה”, מספר ברבש, "עבדתי למחייתי בבדיקות לביטוחי חיים. באחת הפעמים שלחו אותי עם מכשיר א.ק.ג לעשות ביטוח חיים בקוקה קולה. למוזי ורטהיים היתה רל"שית שהיא אשת חיל אוויר, ונוצרה כימיה. היא דאגה שאני אהפוך להיות רופא אמון של קוקה קולה. אני מלווה אותם המון שנים כבר. מתייעצים איתי כשיש שם מישהו חולה, כשיש להם בעיות רגולטוריות, או דברים כאלה בתחום הרפואה התעסוקתית. אגב, מי ששלח אותי ונתן לי מלגה ללימודי מינהל בארצות הברית היה מוזי ורטהיים".

חוץ מנוחי דנקנר, מוזי ורטהיים ויצחק תשובה, שאת המשרות שמילא עבורם הזכרנו כבר, עבד ברבש גם אצל צדיק בינו, הבעלים של חברת הדלק פז והבנק הבינלאומי, כדירקטור בחברת פיבי אחזקות.

דלק, חשוב להזכיר, הוא אחד הדברים המזהמים ביותר שאנחנו יכולים לנשום, ומשפיע על עלייה ברמות האסתמה ולסרטן ומוות בטרם עת. .

"לא הבנתי איך יש להם (ברבש ורוטשטיין) זמן לעבוד בעבודות אחרות מלבד ניהול בית חולים", אמר מבקר המדינה מיכה לינדנשטראוס ל"הארץ". בשנת 2009 פירסמה החטיבה לביקורת משרדי ממשלה, בראשות בועז ענר, את הדו"ח הראשון על עבודות נוספות של מנהלי בתי חולים. בין היתר התגלה בדו"ח כי ברבש עבד בלא פחות משבע עבודות נוספות במקביל לעבודתו באיכילוב.

דו"ח המבקר קבע אז כי על משרד הבריאות והנציבות להשלים את עבודת המטה בנושא העבודה הפרטית של מנהלי בתי החולים, שבה התחילו בעבר. מאז ועד היום, למרות דו"ח מעקב נוסף של מבקר המדינה וביקורת ציבורית נוקבת, עדיין לא הצליחה המדינה לקבוע כללים מחייבים שיאלצו את מנהלי בתי החולים לוותר על החלטורות. אולי היא פשוט לא רוצה להתעסק עם ברבש ורוטשטיין.

"להיות מנהל בית חולים זה תפקיד ששואב אותך מהבוקר עד הלילה", מבהיר ענר ממשרד המבקר. "רצוי שאותו מנהל יעבוד רק כמנכ"ל בית החולים. צריך להציב לדעתנו גבול כשזה גולש לתחומים עסקיים שהקשר ביניהם לבית החולים כמעט לא קיים. מתברר שהוא קוסם. הסכומים שברבש ורוטשטיין הרוויחו בחוץ הכפילו ויותר את משכורתם. הבעיה היא שאין עליהם רגולציה ופיקוח ויש כלפיהם מורא מצד משרד הבריאות"

ב-96' נתניהו עלה לשלטון לראשונה ומינה את צחי הנגבי לתפקיד שר הבריאות. הנגבי החליט ללהק אותו לתפקיד מנכ"ל המשרד.

לימים, כאשר הנגבי הסתבך בכתב אישום על מינויים פוליטיים סיטונאיים במשרד לאיכות הסביבה והורשע בעדות שקר, כתב פרופ' ברבש (יחד עם סלבריטאים נוספים) מכתב לבית המשפט ובו ביקש שלא להטיל על הנגבי קלון.

כמה חודשים אחרי שמונה לתפקיד שר הבריאות, קודם הנגבי לתפקיד שר המשפטים, וברבש מצא את עצמו מכהן תחת שר חדש: העסקן הנאמן יהושע מצא, שעסק בעיקר בתחזוק הקשרים הפוליטיים שלו ואיפשר לברבש לנהל בפועל את משרד הבריאות.

אחת מגולות הכותרת של הקדנציה של ברבש בשבתו כמנכ"ל היתה עלייה מרשימה במספר השתלות האיברים בישראל.

הטעם הרע שליווה אותה היה ביקורת שהוטחה בו – גם על ידי מבקר המדינה – על כך שהמשיך לנהל את איכילוב מאחורי הקלעים כשמי שהחליף אותו בתפקיד בבית החולים שימש למעשה כמעין בובה על חוט.

לפני כחצי שנה, ביום חמישי, ישב ברבש בלשכתו בבית החולים איכילוב והמתין בדריכות למשדר של התוכנית "עובדה" שהבטיח באותו שבוע בפרומואים דרמטיים חשיפה מטלטלת על שחיתות של רופאים בכירים באיכילוב. יחד עם ברבש ישב בחדר גם הרגולטור שלו: ד"ר רוני גמזו, מנכ"ל משרד הבריאות ובן טיפוחיו של ברבש, ששימש עד לכניסתו לתפקיד הממלכתי כסגנו באיכילוב. התחקיר תיאר כיצד מנתחים בכירים בבית החולים דורשים מתחקירנית התוכנית, שהתחזתה לסוכנת תיירות מרפא, לשלשל סכומים גבוהים לכיסם תמורת ניתוח תיירים זרים בבית החולים הציבורי, בניגוד לחוק.

הפרשה הזאת הסעירה את ברבש: היא חיזקה את הדימוי של איכילוב כבית חולים נגוע בשחיתות והפנתה אצבע מאשימה לשניים מהכוכבים הגדולים ביותר במוסד: מנהל המחלקה הנוירוכירורגית פרופ' צבי רם ומנהל מחלקת נוירוכירורגיה ילדים, פרופ' שלומי קונסטנטיני. שניהם נחשבים למקורבים מאוד לברבש. קונסטנטיני הוא זה שרקם את הקשר המצוין בין ברבש לבין חברו הקרוב, שר האוצר יאיר לפיד.

אדם נוסף שהסתבך בתחקיר הוא מנתח הלב פרופ' יוסי פז, שבעבר דווקא היה מעורב בחשיפת פרשות שחיתות באיכילוב (פרשות יקירביץ' ואורצקי) ונחשב לדון קישוט מקומי – עד שהתמונה התהפכה באכזריות. אגב, בקרב הרופאים הפרשה לא גרמה לו נזק: כמה חודשים אחרי חשיפת הפרשה נבחר פז ליו"ר הוועד שלהם.

יום אחרי שידור התוכנית הודיע ברבש כי דרש מעיריית תל אביב להשעות את הרופאים, אולם בינתיים לא קרה דבר: עד לכתיבת שורות אלה, הרופאים החשודים בקבלת כסף מתחת לשולחן עובדים בבית החולים במרץ, בזמן שמתנהלת נגדם חקירת משטרה. למעשה, השבוע הם נחקרו בחשד לנטילת שוחד, גניבה ממעביד ועבירות מס.

"אתם מבינים את המגבלה של חקירת המשטרה ואני לא יכול יותר מדי להרחיב, אבל אני כן רוצה להתייחס לשאלה שמופנית אלי כמנהל. יכולתי להסתתר מאחורי ההנמקה, שאני ביקשתי השעיה מעיריית תל אביב ושהיא המחליטה מתי היא משעה רופא. אני ביקשתי השעיה, לכאורה יצאתי ידי חובה… במציאות אני באמת חצוי עם האנשים האלה. אם הייתם שואלים אותי מיהם חמשת מנהלי המחלקות היותר קרובים אלי, שאני יותר מעריך אותם, שהם יותר ערכיים בעיני, הייתי מונה ביניהם את פרופ' רם ופרופ' קונסטנטיני. הם בנו פה שירות לציבור. אני צריך לתת שירות"

הידיים שלו הן היחידות במדינה?

"יש שני זוגות ידיים כאלה. בחור בשם ד"ר שלום מיכוביץ מבילינסון, והוא. אלה שני מנתחי המוח הבולטים לילדים בארץ היום".

זאת לא הפרזה?

"זאת לא הפרזה. אחרי דרישת ההשעיה קיבלתי אלפי פוסטים, מאות מכתבים. אתם יודעים מה היה לי עם רון חולדאי? ההורים באו לחולדאי, אמרו, אנחנו נהפוך לך את המשרד. והם, אנשי עיריית תל אביב, באו אלי, אומרים, מה אתה מפיל את זה עלינו?"

אתה באמת מצפה שנקבל את זה שאדם שמחזיק 20 שנה במשרה הזאת לא ידע על תופעה שנעשתה לאור היום בהשתתפות עשרות אנשים?

"השאלה מונחת לפתחי והיא לגיטימית. אבל אתם מניחים שאם היתה איזושהי הסכמה שבשתיקה ביני לבינם, הייתי יוצא כמו שיצאתי נגדם? הייתי יכול להרשות לעצמי?"

התופעה שנחשפה כאן היא לא מוסרית גם מבחינה חברתית: לא מדובר באוליבר טוויסט אלא באנשים שמרוויחים סכומי עתק גם כך: 100–80 אלף שקל בבית החולים הציבורי, סכום שהם יכולים להכפיל ולשלש מדי חודש בעבודות פרטיות. איפה האידיאלים? רק כסף מעניין היום את הרופאים?

"אתם נוגעים פה בעוד נושא שמטריף את המערכת: קטר השכר. באזור תל אביב יש קבוצה של 20 רופאים בערך, שגומרת את החודש עם חצי מיליון שקל. שגובה עבור ניתוח בין 50 ל-150 אלף שקל, כי הם בקצה של הקצה, והם הבנצ'מרק של כל מערכת הבריאות.

אבל פרשת השחיתות שבה ספג ברבש את הביקורת הנוקבת ביותר היא זו הקרויה על שמו של ולדימיר יקירביץ', מנהל מחלקת ניתוחי הלב שהורשע בשנת 2004 בהריגה, סחיטה ולקיחת שוחד. בפסק הדין הפנה השופט ג'ורג' קרא ביקורת כנגד ההנהלה בראשות ברבש (התיק נגד ברבש עצמו נסגר מחוסר אשמה), "שגילתה כלפי יקירביץ' יחס סלחני ורופס על אף שידעה על חלק ממעלליו, היא בחרה להשאירו בתפקידו משום נזקקותה למומחיותו וכישוריו המקצועיים, שעליהם אין חולק".

את יקירביץ' החליף בתפקיד פרופ' גדעון אורצקי, שהסתבך גם הוא בפרשה שהדיפה מריח רע. אורצקי, שהשתכר כ-120 אלף שקל בחודש בתפקידו באיכילוב, התפרנס גם מחלטורות: ייעוץ לחברה לפיתוח ציוד רפואי. בשבתו כמנהל מחלקה הוא ערך ניסויים למוצר של החברה בבית החולים ופעל כדי שבית החולים ירכוש את המוצרים, תוך הסתרת העניין האישי שלו מאיכילוב וממשרד הבריאות.

בשנה האחרונה, בעת המאבק למען הכנסת השר"פ לבתי החולים, הם שכרו יחד עם מנכ"ל בית החולים רמב"ם פרופ' רפי ביאר ללא מכרז את שירותיה של חברת גיתם ובמימון אגודות ידידי בית החולים.

המהלך זכה לביקורת נוקבת מהמשנה ליועץ המשפטי לממשלה, עו"ד דינה זילבר, שכתבה למנכ"ל משרד הבריאות פרופ' רוני גמזו כי "ההתקשרויות בין אגודות הידידים לגיתם מהווה דוגמה בוטה ומטרידה לעקיפה של החובות והמגבלות המוטלות על אגודות הידידים".

מנכ"ל שיבא, זאב רוטשטיין

דמיון בין זאב רוטשטיין וגבי ברבש הוא כמות העבודות הנוספות שהם מבצעים: במקביל לעבודתו כמנכ״ל שיבא, רוטשטיין שימש בשנים האחרונות בין השאר כדירקטור בחברות טיבון ויל והאחים נאווי.

טיבון וויל היא חברה שמשווקת מוצרי בשר מעובדים. מה הסיכוי שרוטשטיין, מנכ”ל בית החולים, יחשוף את נזקי הבשר לבריאות כפי שנמצא במחקרים של האוניברסיטאות הנחשבות בעולם כמו אוקספורד, הרווארד ואחרות?

בתקופות מסוימות הועסק רוטשטיין בלא פחות מ-11 משרות במקביל. המציאות, כנראה, עולה על כל דמיון בנוגע לסוג המשרות…

כבר יותר מחצי שנה שרוטשטיין מתגושש עם משרד הבריאות ועם נציבות שירות המדינה סביב מינויו כדירקטור מטעם הציבור ‏(דח"צ) בחברת ניכיון הצ'קים הציבורית האחים נאוי. זמן קצר לאחר שהחברה הודיעה לבורסה על המינוי החדש, התברר כי הוא לא קיבל אישור מנציבות שירות המדינה כנדרש.

מנהלים של בתי החולים הגדולים בישראל, כמו שיבא, איכילוב, רמב"ם ואסף הרופא, עובדים בנוסף לעבודתם כמנהלים בכמה וכמה עבודות פרטיות ומגוונות בעולם העסקי – כמו ייעוץ לאל על ולקוקה קולה, חברות בדירקטוריון של חברות היי־טק ועוד.

גם רבים ממנהלי בתי החולים הפסיכיאטריים והגריאטריים עובדים בעבודות פרטיות. כך למשל, למנהל בית החולים לב השרון (פרדסיה), פרופ' אבי בלייך, יש אישור לטיפול פרטי, ייעוץ וחוות דעת; מנהל בית החולים באר יעקב, פרופ' משה קוטלר, מנהל קליניקה פרטית ועוסק בייעוץ; מנהל אברבנל, פרופ' יהודה ברוך, עובד בוועדות הערר בביטוח הלאומי ומנהל קליניקה פרטית; וגם למנהלי בתי החולים מזרע והמרכז הירושלמי לבריאות הנפש, ד"ר אילנה קרמר וד"ר אלכסנדר טייטלבאום (בהתאמה), יש קליניקה פרטית.

שכרם הציבורי של המנהלים הללו הוא גבוה ביחס לשכר הנהוג במערכת הציבורית. לפי דו"ח הממונה על השכר באוצר, שכרו החודשי הממוצע של רוטשטיין ב-2012 היה 84 אלף שקל ברוטו בחודש. מנהל בית החולים איכילוב, פרופ' גבי ברבש, השתכר 77 אלף שקל ברוטו בחודש. מנהל בית החולים לב השרון, פרופ' אבי בלייך, השתכר 80 אלף שקל ברוטו בחודש; מנהל בית החולים אסף הרופא, ד"ר בני דוידזון, השתכר 77 אלף שקל ברוטו בחודש. מנהלי בתי החולים שער מנשה ובאר יעקב השתכרו 75 אלף שקל ברוטו בחודש כל אחד. מנהל רמב"ם, פרופ' רפי ביאר, השתכר בממוצע 66 אלף שקל ברוטו בחודש.

"הסיבה המרכזית שאת כל העיסוקים הנוספים רואים בעיקר בבתי החולים הממשלתיים נובעת מכך שאין שם קדנציות. בבתי החולים של הכללית מנהל עושה ב–20 שנה ארבעה־חמישה תפקידים. מנהל צריך לדעת שהוא נבחן מחדש כל ארבע שנים, ושבודקים את היכולות ואת האנרגיה שלו. אם אין נקודת יציאה – מיום שהוא מונה הוא מסמר בלי ראש".

ג'ובים נוספים של גבי ברבש:

בין היתר, בתחומים של פיתוח ציוד רפואי ותרופות, כפי שנכתב בדו"ח מבקר המדינה

משנת 2006 עסק פרופ' ברבש במתן ייעוץ בתחום ביו-טק לחברה א', נוסף על כהונתו כחבר בדירקטוריון שלה; בפברואר 2006 אישרה עיריית תל אביב והוועדה המשותפת לפרופ' ברבש לעסוק בעבודה זו במסגרת עבודה פרטית, בכפוף למגבלות החלות על עבודות פרטיות על פי נוהל העירייה ובכפוף להוראות התקשי"ר בדבר עבודה פרטית. הביקורת העלתה כי אף שפרופ' ברבש קיבל אישור לעסוק בייעוץ לחברה א' שתוקפו פג עוד בפברואר 2010, המשיך פרופ' ברבש לעסוק בעבודה זו בלי לבקש אישור לכך מגורם מוסמך כנדרש.