ברגע של טיול בטבע,
עולה השאלה,
מה מונע ממני להיות אחת עם היופי של הטבע
עם יופיו ופשטותו החושית המעלפת של העץ שאני רואה?
ועולה,
הכאב, הפגיעות
הקושי לחוות את היופי שבעולם
ולהעצים אותו
לפעול מתוך איכות של חוזקה
ולשאוף להקטין
חלקים שנגועים בכיעור שנובע מבורות
מחוסר מודעות
מאטימות
מחוסר רגישות
מחושים שהורגלו להקהייתם
של קשת התחושות
התחושות הקשות והתחושות הנעימות גם יחד
הקהייה
הקהיית החיים
כמה היה יכול להיות מדהים,
אם כל מי שפוגע,
וכל מי שנפגע,
היה יכול
במקום להפגע או לפגוע, או להפגע ולפגוע ולפגוע ולהפגע,
להצליח להיות אחד עם אנשים
עם הטבע
שטבוע בכל רגע ורגע
בתוכנו
קודם כל
להיות אחד
עם עצמו
עצמו
עצמ
עצ
עץ
אולי אז היה יכול להיות גם אחד
עם העץ?
מסע לעד 