לעשות שלום עם "החיילים הנאמנים", מאמר שתירגמתי מאת אריק בווארס

לעתים קרובות אני כותב ומדבר על כמה זהו אלמנט קריטי להתאהב בעצמך, בשביל לבנות מערכות יחסים נהדרות עם אחרים. כשאני אומר "להתאהב בעצמך" אני מתכוון לחבק את כל האספקטים שבך (כולל החלקים המנושלים, המוכחשים), לעשות מה שאת\ה אוהב\ת, ללכת בעקבות חלומותיך, ולגלות את קריאות ליבך לעבר טרנספורמציה של הפצעים שלך. אין זה פלא, שהתאהבות בעצמך דורשת שפע תמיכה כמו גם מחוייבות עצומה ואומץ (זה מושך לחלוטין להאמין שיש איזו נפש תאומה אי-שם שתקח ממך את הכאב ותגרום לך להרגיש שימחה ומלאות). במסע המבלבל, שאני מועד בו, של להתאהב בעצמי (הניסוי המתמשך שלי להפוך 'חי'), גיליתי שישנן כמה דמויות לא נעימות שנלחמות בי בכל צעד בדרכי. בין הדמויות החזקות ביותר ישנם החלקים שבי שתפקידם לשמור אותי קטן (שלפעמים נקראים "חיילים נאמנים"). למעשה, זה יותר מהעבודה שלהם; הם נשבעו בחגיגיות לשמור עליי חי באמצעות זה שישמרו עליי קטן, נחמד, נורמלי, מקובל ובטוח. במשך רוב חיי, "החיילים הנאמנים" שלי נלחמו במלוא כוחם לגרום לי להפסיק להראות את מלוא רוחב לבי לעולם, בשביל להמנע מהסכנה שבלגלוג ודחייה בעקבות זאת. והם נלחמו בצורה הרואית (גם אם לפעמים בצורה מרושעת) לחסום אותי מזכרונות קבורים ורגשות (והאוצרות ששם בפנים) במטרה להציל אותי מהשמדה מוחלטת. העניין הוא, שכשאני יוצא למסע, אני יכול להיות די נחרץ (ע"ע עקשן, לא מוותר; אני חושב שיש לזה קשר לעובדה שמאדים נמצא בבית הששי של הירח השלושה-עשר של שבתאי שלי, וזריחת השמש לא תמיד רוקדת את ריקוד הג'ייב עם הירח השוקע, שלא להזכיר שלפלוטו שלי אין שום מסלול ברור כלשהו). התוצר של העקשנות שלי הוא, שכאשר אני לוקח צעדים לכיוון הגשמת חלומותיי או עבודת החלמה נפשית מעמיקה, לעתים קרובות מתחילה מלחמה בפנים. לעתים קרובות אינני מודע ללחימה הזאת, לפחות עד שאני פוגש בחלומות הלילה שלי – קרבות אגרופים, קרבות אקדחים, ריצה להצלת חיי – מה שגורם לזה להראות ברור למדיי. יחד עם זה שנכון שהגעתי לכמה אבני דרך משמעותיות במסע שלי, המחיר היה עצום. המלחמה "גומרת" אותי. זהו זמן לגישה אחרת. אני מאמין, שעם מספיק אמפתיה, כל מלחמה יכולה להמנע. האמת היא, שלא נתתי מספיק אמפתיה ל"חיילים הנאמנים" שלי. מעבר לכך, לא הענקתי להם מספיק הכרה והערכה. גם לא וידאתי את תקפותם ואת נחיצות קיומם. הייתי מאד זקוק לחלקים האלו שבפסיכולוגיה שלי, בשביל להסתגל, להתמודד ולשרוד בילדותי. מי יודע, מה היה קורה בלעדיהם. למרות שהחיילים הנאמנים שמרו עליי חי, ועדיין ממשיכים לעשות זאת, כיום הם שומרים עליי מלתת את לבי הרחב יותר – ואת הכשרונות, המתנות שבפנים – לעולם.

המאמר המקורי באנגלית

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s