משהו עצור, כלוא בפנים,
בית החזה שלי הוא מין כלא
שיש לו את הסיבות שלו וגם רוצה בטובתי
שמחזיק בתוכו
כלוא
שיודע בתוך תוכו איך לצאת לחופשי אבל לפעמים
פשוט שוכח
וצריך כל פעם
להזכיר לו
שמותר לו לצאת לחופשי
שמותר לו לדבר
להגיד את דברו
כדי שיהיה לו רך יותר
ונעים יותר
עצבים נרגעים אחרי שהם יוצאים החוצה
והפחד נרגע כשאני זוכרת שזאת לא מי שאני, ושאני לא תמיד ככה.
ואיך אפשר לגלות מה מתחבא בפנים,
אם לא נותנים לו להיראות בחוץ
…
?
אני אזכור את העלים הירוקים האלו שפה לידי
רעננים, בוהקים, קצת מקומטים בצורה בוהקת,
הם יכולים להזכיר את הרעננות הזאת
שבמקום משלי,
מקום משלי שבו אני מכילה את עצמי,
כמו שאני יודעת,
מקום עצמאי,
שאני לא כפופה לאחרים
ומה שהם אומרים זה בגדר דעות ורצונות
בלבד
מסע לעד 