ביום הראשון שבו בחרתי ליישם תזונה חיה בחיי,
שוב,
אז הופיעה ביצת הפתעה בחיי, רק
הביצה,
סגורה,
מחכה שיפתחו את ההפתעה
ללא שוקולד מסביבה,
כשאני פוגשת אותה,
בדרכי,
אני עלולה לתת לה לחמוק
אבל יש בי גם מקום, מאד חזק, שמאד רוצה
כרגע
לפתוח אותה,
לתת לה מקום.
שבוחר
לא להתמכר ולוותר למוכר,
ולתת לה להשתלב בנוף
של חיי
אם אפגוש
ביצת הפתעה
בדרכי
אני רוצה לתת לה מקום
אולי אפתח אותה מייד,
אולי באיטיות,
אולי לא אוכל לפתוח אותה מהר,
אבל כשאני פותחת ביצי הפתעות
זה מרגיש הרבה יותר כיף
הרבה יותר חי
ונוכח וקיים
אין לי מושג מה מתחבא בה…
אבל עצם הגישה הסקרנית,
להסתכל על החיים כהזדמנויות
אינסופיות
ללמידה,
כהתבוננות,
כמסע מסקרן, מרגישה תנועה שקורית לי בגוף,
פחות קיפאון,
אני מרגישה כמו
חלק
מהחיים
מסע לעד 