נושמת לתוך הווית פרחים עצים ועלים
(והכי ילדה מבפנים)
כבר קצת שכך בתוכי
22.3.15
יש מקום שמפחד שלא יבינו את החלק היצירתי ,
יצירה זה משהו שקשה להסביר,
הוא אומר
יצירה נשימה
הוא רוצה הכרה, הכרה בזה שהוא יוצר,
שמבינים שהוא יוצר ושיצירה היא לרוב לא ברורה ולוקחת זמן ושהיא אינטואיטיבית ,הוא רוצה שיכירו בכך שמה שהוא עושה,
גם אם זה לא מובן בהתחלה, זה חשוב.
הוא רוצה שיעריכו אותו
הוא רוצה הערכה ליצירה
הוא רוצה שיבינו שבהתחלה כמו תחושה מורגשת
זה מעורפל ולא ברור
היצירות שלי וההמצאות שלי
שלוקח לזה זמן
שזה לא זבנג וגמרנו
יש חלק קיצבי מאד, מאד רוצה לנוע
מאד רוצה
מוזיקה
כרגע
יש משהו שרוצה להגיד את דברו
הוא לא מאפשר לי ללכת לישון למרות שמאוחר מאד
רוצה לרקוד את דרכו החוצה
לדבר את דרכו החוצה
רוצה להיות ער
ערות היא חיות מבחינתו כרגע
עולה זכרון מהילדות, מפחיד-מלחיץ-מקשה
זו החוויה בגוף
לא אני כבר לא במקום הזה
אני כבר לא שם
אני האמא של עצמי עכשיו
אני המחליטה
אני הסמכות הפנימית שלי
לא חייבת להוכיח כלום לאף אחד
ומספיק שאני מבינה שמה שאני עושה כרגע, זה חשוב
אף אחד לא חייב להבין
גם אם יש בי מקום שממש רוצה שכולם
או לפחות הקרובים לי
יבינו ויעריכו את בחירות לבי
יש חלק שאומר לו, תקשיב, אהוב, זה פשוט לא ככה
החלק הזה אומר שלא
לא תמיד
יבינו את החלק היוצר שבי
ואני פה ברגע הזה מוכנה להיות עם כל מה שרוצה לעלות
עם השליחות הזאת של הלב שלי
התחושות הזכרונות הדימויים
מסע לעד 